פסק-דין בתיק ת"א 47254-05-10

בפני תביעה אשר  מוגדרת בפתיח של כתב התביעה כ- " תביעה לביטול הסכם אשר קיבל תוקף של פס"ד, בפסק דינה של כב' הרשמת ת.נמרודי (בהיותה רשמת ביהמ"ש השלום), בתיק אזרחי 7384/09 מיום 15.10.2009".  על הנפקות של הגדרה זו נעמוד בהמשך.

רקע כללי

1.      תביעה זו מהווה גלגול נוסף במסגרת סדרה של התדיינויות שהתנהלו בין הצדדים בקשר לפינוי התובעת מדירה השייכת לנתבעת שנמצאת בשכונת בית חנינה בירושלים (להלן :" הדירה"). תחילתה של סדרת התדיינויות זו היתה בכתב תביעה בסדר דין מקוצר שנתבעת הגישה נגד התובעת ביום 6/7/2009, לפינויה מהדירה. על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים נחתמו הסכמי שכירות בלתי מוגנת, לפיהם השכירה הנתבעת את הדירה לתובעת; תקופת השכירות הגיעה לתומה, אולם התובעת לא פינתה את הדירה; התובעת אף שיכנה בדירה את בנה ואשתו בניגוד להסכמי השכירות.

2.      התובעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן כנגד התביעה. במסגרת הבקשה נטען על ידי התובעת כי היא מתגוררת בדירה למעלה מ-45 שנה בדיירות מוגנת ומשלמת דמי שכירות מוגנים.

3.      בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) ת' נמרודי ביום 24/9/2009, הגיעו הצדדים לידי הסכמה, בהמלצת בית המשפט שלפיה מבלי לפגוע בטענה מטענות הצדדים,  ניתנת למבקשת רשות להתגונן בכפוף לקיום מספר תנאים במצטבר שכוללים: תשלום סך של 10,000 ש"ח על חשבון דמי השכירות לא יאוחר מיום 8/10/2009, הפקדת סך 20,000 ש"ח בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 11/10/2009 ותשלום  סך של 300 ש"ח לחודש על חשבון דמי השכירות החל מיום 1/10/2009 ועד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט.

הוסכם כי אם המבקשת לא תעמוד באחד התנאים שפורטו, תידחה הבקשה לרשות להתגונן, המבקשת תחויב בהוצאות ויינתן פסק דין פינוי.

4.      המבקשת לא שילמה ולא הפקידה את הכספים במועדים שצוינו בהחלטה מיום 24/9/2009 כאמור (להלן:" החלטת הפשרה"). בעקבות כך הגישה הנתבעת בקשה למתן פסק דין. או אז הגישה התובעת ביום 12/10/2009 בקשה למתן ארכה להפקדת הסכומים שנקבעו בהחלטת הפשרה בנימוק כי בין הצדדים מתנהל באמצעות מתווכים משא ומתן בניסיון להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט.

הנתבעת הגישה תגובה לבקשת התובעת ביום 13/10/2009, שבה דחתה את טענות התובעת; ביום 15/10/2009 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת ת' נמרודי, שדחתה את בקשת התובעת להארכת מועד להפקדת הכספים, חייבה את התובעת בהוצאות ונתנה פסק דין פינוי נגד התובעת וכל המתגורר איתה בדירה.

5.      ביום 16/2/2010 הגישה התובעת בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לעיכוב הליכים. בבקשות אלו כיוונה התובעת את עיקר השגותיה כנגד החלטת הפשרה. נטען כי נפל פגם יסודי בהסכם הפשרה, שכן התובעת הייתה באותם זמנים פסולת דין, העלולה להיות מוכרזת כחוסה; ההסכמה נתקבלה תוך כדי הטעיית התובעת, שאינה כשירה; התובעת ובנה לא היו נוכחים בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת נמרודי, אלא רק עורכי הדין, אשר נכנסו ללשכת הרשמת לבדם.

הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה מוגשת יום לפני מועד הפינוי שנקבע על ידי רשם ההוצאה לפועל; עוד נטען על ידי הנתבעת כי התובעת ובנה התייצבו בדיון שהתקיים  ביום 24/9/2009 והדבר אף צוין בפרוטוקול בית המשפט.

ביום 15/4/2010 התקיים דיון בבקשה לפני כב' הרשם (כתוארו אז) נמרוד פלקס. בתום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה בהמלצת בית המשפט כי הבקשות תידחינה ועיכוב הליכי הוצאה לפועל יבוטל; כן הוסכם כי הפיקדון בסך 30,000 ש"ח אשר הפקידה התובעת בקופת בית המשפט  על פי ההחלטה מיום 17/2/2010, יושב לה.

6.      שלושה ימים לאחר החלטה זו, ביום 18/4/2010, הגישה התובעת בבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתה של כב' הרשמת ת' נמרודי. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של כב' השופט ד' מינץ בתל"א 23470-04-10  מיום 12/5/2010.

7.      לאחר מכן, הגישה התובעת תובענה זו ביום 30/5/2010, לביטול פסק הדין. במסגרת התביעה הגישה התובעת בקשה לעיכוב ביצוע פינויה מהדירה. בית המשפט (כב' השופטת מי-דן), נתנה צו ארעי לעיכוב הפינוי מהדירה. ביום 7/6/2010 התקיים דיון בבקשה, שבסיומו הוחלט על הגשת סיכומים בכתב. התובעת לא הגישה את סיכומיה במועד. בעקבות כך, ועל פי בקשת הנתבעת, נדחתה הבקשה. בין לבין, ביום 4.7.2010, פונתה התובעת מהדירה וכך התייתר הצורך בדיון בבקשה למניעת פינויה של התובעת מהדירה.

ביום 7/7/2010 הגישה התובעת בקשה נוספת לסעד זמני בגדרה היא עתרה לקבלת צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להימנע מביצוע דיספוזיציה קניינית או פיזית בדירה ממנה פונתה ביום 7/4/2010. לאחר דיון שהתקיים בבקשה והגשת סיכומים מטעם הצדדים, נדחתה הבקשה ע"י כב' השופטת  מי-דן בהחלטתה מיום 21.7.2011.

8.      התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתה של כב' השופטת מ' מי-דן, אשר נדחתה בהחלטתו של כב' השופט אהרון פרקש ברע"א 47406-08-10 מיום 27/12/2010.

טענות התובעת

9.      לטענת התובעת, היא ובנה לא השתתפו בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת נמרודי ביום 24/9/2009, וזאת בניגוד לרישום בפרוטוקול הדיון, אלא הם נותרו מחוץ ללשכת הרשמת ולא השתתפו בדיון כלל; רק ב"כ הצדדים השתתפו בדיון בלשכת הרשמת והגיעו להסכמה אשר נרשמה בפרוטוקול הדיון.

10. התובעת ממשיכה וטוענת כי, בא כוחה, עו"ד עודה, לא הציג בפניה את ההסכמה ולא ביקש את אישורה להסכמה זו, אלא הציג אותה כהחלטה המוכתבת על ידי השופטת; בעקבות כך ומתוך ניסיון להתמודד עם גזירת בית המשפט, הסכימו הצדדים לאחר הדיון בבית המשפט, להביא את עניינם לפני "עושי סולחה כפריים", מר זוחיקה ח'אלד - עד תביעה מס' 3, ונכבד נוסף בשם עלי, אשר נפגשו עם הצדדים וניסו לפשר ביניהם. כך גם סוכם כי לנוכח המו"מ שמתנהל בין הצדדים, תעוכב החלטת הפשרה לענין הפקדת הכספים בבית המשפט.

11. עוד נטען על ידי התובעת כי, הסכם הפשרה מיום 24/9/2009 לא הגיע לכלל שכלול, וזאת לנוכח הנסיבות החיצוניות והעובדות הכרוכות בעצם חריגת השליח, עו"ד עודה,  מסמכותו ובאי-הצגת תוכנו ומהותו של ההסכם בפני התובעת; הוסף על כך את אי-כשירותה העצמי של התובעת, אשר בא לידי ביטוי רשמי ופורמאלי מאוחר יותר עם הוצאת צו האפוטרופסות.